או אה מי זה בא? הזכות למחאה!

במשפט הישראלי, הזכות להפגין, חופש האסיפה, והתהלוכה נגזרים מחופש הביטוי המהווה זכות יסוד.

הפסיקה מכירה בזכות להפגין כזכות חוקתית אך הזכות אינה מעוגנת בחוקי יסוד או בחקיקה ראשית. בשנת 1983 בית המשפט העליון הגדיר את זכות ההפגנה כזכות חוקתית בעלת מעמד נורמטיבי עליון וחלק מרכזי מחופש הפעולה של הפרט להבעת תמיכה או ביקורת באופן עצמאי או מאורגן.

מתי ניתן להגביל את הזכות? כמו במדינות רבות, הזכות להפגין אינה מוחלטת וכפופה למגבלות המשטרה במקרים בהם היא מתנגשת עם זכות או אינטרס ציבורי. לאחר הגבלת זכות ההפגנה על ידי המשטרה, יבחן בית המשפט האם הגבלת הזכות נעשתה באופן שרירותי או אם לאו. כמו כן, וכדי להגן על הסדר הציבורי, מוסמכת המשטרה לנקוט באמצעים הדרושים למניעת הפגנות אלימות ולשמירה על ביטחון הציבור.

מתי יש צורך בקבלת רישיון להפגנה? בפקודת המשטרה נקבע כי המשטרה הינה האחראית על מתן רישיונות להפגנות, בשני המקרים הבאים יש להגיש טופס מקוון באתר ממשלת ישראל ולבקש רישיון להפגנה, 5 ימים לפחות ממועד ההפגנה:

1. בכל סוג של התאספות או הפגנה באזור משכן הכנסת (ללא קשר לנושא או למספר המשתתפים);

2. בהפגנה במקום אחר שאינו הכנסת, הכוללת את כל המאפיינים הבאים: • בהפגנה משתתפים 50 אנשים או יותר; • ההפגנה נערכת במקום ציבורי ותחת כיפת השמיים; • בהפגנה יישמעו נאומים, דיונים או הרצאות בנושאים מדיניים.

אולם, הפגנות בנושא טוהר המידות של נבחרי הציבור, שמירה על שלטון החוק ומחאה על שחיתות שלטונית, אינן מותנות בקבלת רישיון, כאמור, גם אם הן מתקיימות תחת כיפת השמיים ומשתתפים בהן מעל 50 אנשים.