בינואר 2023 הציע שר המשפטים יריב לוין לבטל את עילת הסבירות, כחלק מתוכניתו למהפכה משפטית נרחבת והמושג "עילת הסבירות" עלה לכותרות.
עילת הסבירות למעשה משמשת את בית המשפט כדי לבחון החלטות שלטוניות והוא יכול לפסול החלטות במקרים שבהם החלטה היא קיצונית במיוחד, למשל אם התקבלה מתוך שיקולים זרים ובלי שניתן משקל ראוי לשיקולים הרלוונטיים. מטרת העילה לוודא שהשלטון לא פועל בצורה לא שוויונית, לא רציונלית, מתוך ניגוד עניינים או משוא פנים. בית המשפט עושה שימוש בעילת הסבירות רק במקרים חריגים.
המונח אי סבירות משמש לעיתים במשמעויות שונות בדין המנהלי. במקרים רבים מציינים שופטים כי פעולה מנהלית שנדונה בפניהם היא בלתי סבירה, אך למעשה פסילתה של הפעולה מתבססת על עילות מסורתיות יותר בדין המנהלי: שקילת שיקולים זרים, הפליה, היעדר הליך תקין וכדומה. עם זאת, בשיח המשפטי כיום, המשמעות העיקרית של עילת הסבירות היא כעילה עצמאית לביקורת שיפוטית על פעולותיהן של רשויות מנהליות.
כיום משמשת העילה הן לפסילת חוקי עזר עירוניים, והן לפעולות ממשלה או של גופים מנהליים אחרים: מעשים פרטניים של הממשל, ובין היתר בחינת מינויים וחקיקת משנה.
הרעיון היסודי של ביקורת שיפוטית על סבירות מעשי המנהל, עומד בבסיס עיקרון הפרדת הרשויות אשר לו הכלל הידוע לפיו אל לו לבית המשפט להיכנס למקומה של הרשות המוסמכת ולשקול במקומה מהו המעשה הראוי, והדבר מהווה אף את הרקע לעיקר הביקורת המושמעת כלפי השימוש בעילה או שימוש יתר בה.
היבטים בעילת האי סבירות נתונים במחלוקת. עילת הסבירות ספגה ביקורת לאורך השנים, במיוחד בגרסתה המורחבת מאז שנות ה-80, באקדמיה ובמערכת המשפט וכן מצידם של נבחרי ציבור, שראו בשימוש בה חריגה מתפקידו של בית המשפט לתפיסתם – שמירת החוק הקיים ולא יצירתו ועיצובו – וחדירה לתחום האחריות והסמכויות של הממשלה. לעומת המבקרים התייצבו משפטנים התומכים בשימוש בה; אלו נימקו את תמיכתם בשמירה על זכויות האדם והמנהל.